פסק-דין בתיק ת"א 17161-12-10

1.         בפני תביעה כספית בסכום של 67,909 ש"ח בגין טענה לאיחור בהחזרת מושכר לאחר תום תקופת השכירות ובטענה לנזקים שנותרו במושכר.

בין התובעת לנתבעים 1 ו-2 נכרת ביום 10.12.07, הסכם שכירות, אשר הוארך פעמיים נוספות, כאשר הסכם השכירות האחרון הינו מיום 9/12/09.

לטענת התובעת, נתבעים 1 ו - 2 איחרו במועד פינוי המושכר ולא פינו את המושכר כמתחייב בהסכם עד ליום 10/12/10, אלא רק ביום 9/3/11. בגין האיחור תבעה התובעת סכום של 350 ש"ח עבור כל יום איחור, סה"כ 31,500 ש"ח. כן טענה התובעת כי הנתבעים 1 ו-2 הותירו נזקים בדירה אשר הוערכו על ידה בהתאם להצעות מחיר שצירפה בסכום של 16,698 ש"ח. כן נטען כי הנתבעים הותירו חוב ארנונה ומים בסכום של 1,361 ש"ח וכי נגרמו לתובעת נזקים בסכום של 350 ש"ח בגין תשלום לפורץ מנעולים. כמו כן תבעה התובעת פיצוי מוסכם ע"פ ההסכם בסכום של 18,000 ש"ח.

התביעה נגד נתבעים 3 ו -4, שהינם הוריו של נתבע 1, הוגשה בטענה כי מסרו שיק ביטחון להבטחת התחייבויות הנתבעים 1 ו -2, וכי חתמו על התחייבות ליטול אחריות על כל חיובי הנתבעים 1 ו -2, בהתאם להסכם השכירות.

2.         לטענת הנתבעים 1 ו -2, הנתבעים 3 ו -4 כלל לא חתמו על שיק הביטחון וחתימתם על ההתחייבות, מזויפת. לטענת הנתבעים  1 ו -2 פינו את הדירה במועד, אלא שהתובעת סירבה לקבל את מפתחות הדירה. בעניין הנזקים טענו הנתבעים 1 ו -2 כי הדירה הוחזרה כפי שקיבלו אותה, למעט בלאי סביר ולא הוכחו כל נזקים. הנתבעים הוסיפו כי התובעת לא נזקקה כלל לפורץ שכן המפתחות נמסרו לבא כוחה עוד ביום 21/2/11 בטרם ניתן פסק הדין המוסכם על פיו יכלה התובעת ליטול את החזקה במושכר באופן מיידי.

בתצהירם הפנו הנתבעים 1 ו -2 לקריאות מוני הגז, המים והחשמל בנכס המעידים לטענתם כי לא התגוררו בנכס לאחר 12/2010.

גם הנתבעים 3 ו - 4 טענו כי חתימתם על ההתחייבות זויפה וכי המדובר בשיק שנמסר לתובעת בטעות, בעת שנמסרו לה 12 שיקים של נתבע 3 בגין תשלום דמי השכירות ביחס לשנת השכירות הראשונה.

הנתבעים 3 ו -4 הפנו לכך שאין בהסכם כל הסכמה ביחס למסירת שיק ביטחון וכי השיק הינו ריק ולא חתום על ידם.

הנתבעים 3 ו - 4 תמכו בטענות הנתבעים 1 ו - 2 לעניין הניסיונות למסירת מפתחות הדירה לתובעת.

בנוסף, הפנו הנתבעים את תשומת לב ביהמ"ש לכך שהתביעה הוגשה לביהמ"ש כבר ביום 12/12/10 - יומיים בלבד לאחר מועד פינוי המושכר על פי ההסכם. כן נטען כי הסכום הנתבע בגין כל יום איחור הינו חסר פרופורציה וכי חלק מהצעות המחיר שצורפו על ידי התובעת להוכחת נזקיה הינן ממועד הקודם למועד בו לטענתה, קיבלה את המושכר, עובדה הסותרת את גרסתה כאילו המושכר הושב לה רק ביום 9/3/11.

3.         אציין כי במהלך דיון ההוכחות, הפנה ב"כ התובעת את תשומת הלב כי מטעם נתבעים 3,4 הוגש כתב הגנה נוסף ביום 19/12/11. הנתבע 3 הכחיש הגשת כתב הגנה זה ע"י נתבעים 3,4 (עמ' 19 שורות 21-22,30 לפרוטוקול). אציין כי כתב הגנה מטעם נתבעים 3,4 כבר הוגש לתיק ביום 17/7/11. לפיכך, בהעדר בקשה להגשת כתב הגנה נוסף, או אחר, וללא החלטה המאשרת הגשתו, ממילא לא ניתן היה להגיש כתב הגנה נוסף לתיק ויש להוציאו מן התיק. לפיכך, אין צורך "לחקור" כיצד הגיע כתב הגנה נוסף לתיק והאם יש אמת בהכחשת הגשתו ע"י נתבעים 3,4. כאמור, בהעדר רשות להגשת כתב טענות נוסף, ומשכבר הוגש בעבר כתב הגנה מטעם נתבעים 3,4, דין כתב ההגנה היה ממילא להוצאה מן התיק ואין להתייחס לאמור בו.

דיון:

4.         בראשית הדברים אציין כי בתאריך 9/3/11 ועל מנת לשים סוף למחלוקת בין הצדדים לעניין פינוי המושכר (והגדלת סכום התביעה הכספית בגין טענה לאי פינוי, כפי שנעשתה עד אותה עת בתיק), הוסכם על ידי הצדדים כי מבלי להודות בכל טענה של הצד האחר, יינתן פסק דין חלקי על פיו יפנו הנתבעים 1 ו -2 את המושכר לאלתר וכי התובעת תהיה רשאית להיכנס לדירה ללא כל התראה וזאת תוך שמירה על טענות כל צד. כאמור, פסק דין זה ניתן בהסכמה תוך שהנתבעים עמדו על טענתם כי כבר פינו את המושכר ורק על מנת למנוע המשך הגדלת סכום התביעה, כפי שנעשה עד אותו מועד. מכאן שאין במתן אותו פסק דין כדי לתמוך בטענת התובעת כאילו המושכר הוחזר לה רק במועד זה ויש לברר את טענות הצדדים לגופן, כמפורט להלן.

5.         התביעה נגד נתבעים 3 ו -4 - לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, שוכנעתי כי דין התביעה נגד הנתבעים 3,4, להידחות.

אין חולק כי השיק המשוך מחשבונו של נתבע 3 אינו חתום על ידו. בהעדר חתימה לא נוצרת חבות שטרית והמושך אינו חב בכל מקרה ע"פ השטר. לפיכך, העילה על פיה יש לבחון את התביעה כלפי נתבעים אלו, הינה עילה חוזית בלבד.

התובעת ביססה את תביעתה החוזית על התחייבות בכתב, אשר, לטענתה, נתבעים 3,4 חתמו עליה ובה התחייבו ליטול אחריות " לגבי חוזה השכירות ולגבי הדירה (הנכס) החל מיום 10/12/07 ועד התאריך 10/12/10".

הנתבעים 3,4 הכחישו חתימתם על גבי ההתחייבות וטענו כי המדובר בחתימה מזויפת. גם נתבעים 1,2 תמכו בטענת נתבעים 3,4 וטענו כי הם מעולם לא חתמו על ההתחייבות.

למרות טענה זו, לא המציאה התובעת כל ראיה אשר תוכיח כי המדובר בחתימת נתבעים 3,4, כגון חוות דעת גרפולוגית, ואפילו לא המציאה את המסמך המקורי בו ניתן היה לראות חתימות במקור.

ע"פ כלל הראיה הטובה ביותר, מחויב מציג ראיה מסוג "מסמך", להציג את הראיה המקורית. אמנם כלל זה רוכך בשנים האחרונות בפסיקה ובתנאים מסוימים ניתן להציג גם העתק של מסמך. אלא שבמקרה זה, לא התמלאו תנאים אלו ולא ניתן כל הסבר לאי הצגת המסמך במקור.